קִנְאָה
בַּדֶּרֶךְ מִבֵּית הַחוֹלִים "הֲדָסָה"…
הוֹ, מֹחִי, חָמוּד שֶׁלִּי,
אֲנִי חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת!
קִנֵּאתִי בּוֹ, בְּמוּחַמַד,
זְקוּף קוֹמָה בַּמַּעֲלִית,
כָּפִיָּתוֹ הָאֲדֻמָּה
וְאַרְבָּעָה שְׂפָמֵי שָׁרֵת
מְחַבְּקִים רֹאשׁוֹ,
וּבַפְּרוֹזְדוֹר –
הוּא הוֹלֵךְ קוֹמְמִיּוּת
עַל אַדְמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.
ירושלים, ינואר 2006
טוב עקיבא,קודם כל הרעיון, הוידוי שלך, אתה מרגיש כל כך חלש מול מוחמד הזקוף .נראה שהוא תופס בנוכחותו את רוב אורכה של המעלית .צבעיו עזים ,אדום ושחור, שפמיו חזקים כמברשות ואתה אפילו מדמה אותם למלאכים. באירוניה או שלא …אדמתו קדושה זה ברור… בשירך המילה הדסהיוצרת תחושת רכות ריחנית הדסה בית חולים ,שם של בחורה ,שיחי הדס ריחניים בסתיו .ושאלה קטנה לי אליך :מדוע אתה פונה אל המוח שלך בהתרפקות ובשמות חיבה לא בטוחה שזה תורם למהלך השיר אשמח להסבר .סיגל ס
מול הכוחנות המופגנת [סרק,סרק] בא וידוי קורע לב. לא רק עלכוחנות מול חולשה אלא גם על כבוד עצמי בכל אתר, שאינו מתמסמס נוכח כל דמות.
לרות יקרה, תודה על תגובתך, ממש מרגשת אותי.לא התכוונתי לדברים יפים כל כך.
סיגל, למדתי הרבה מהערותיך/הארותיך. בקשר ליחסי אל המוח, לדעתי לכולנו יש רגעים שאנחנו בדיאלוג עם עצמנו, דיאלוג אמיתי ואוהב. בשיר אני מביע את קנאתי למוחמד, שמסביבו 4 משרתים (מלאכי שרת) והוא חש עדיין שדורך לא על אדמת בית החולים הדסה אלא על אדמתו הקדושה, וזה מזקיף את קומתו: האמונה, האחיזה בערכים.
מוחמד בשירך הוא מה שהוא, באמת אפשר לקנא ביכולת הזו
חני, הבנת בדיוק את "כוונת המשורר". תודה
חני, ואולי שכחתי את העיקר: לא רק מוחמד שלי הוא ככה, אלא הרוב המכריע של הערבים/מוסלמים, שהרי מחנכים אותם לכך מבטן ומלידה.
עקיבא, שיר כנה, אם כי לא נעים לאוזן היהודי המתלבט לגבי זכותו על אותה אדמה קדושה.
ועמדתי – כל עוד יקדשו ערבים ויהודים את האדמה על פני החיים ימשיך דמם להרוות את רגביה.
מצטרף לעמדה שחמוד שלי (שמקורו כנראה בהקשר צלילי למוחמד הלא נחמד ואפילו המפחיד) מחליש את האמירה של השיר, כאילו הדובר צריך להתנחמד כדי לא להרגיז מישהו
האם לתאריך בסוף השיר יש איזו משמעות שקשורה בתכנו ?
אהוד, אני שמח לשוחח אתך על הנושאים האלה, על-פי תגובתך.
1. התאריך מקביל גם לאישפוזו של אריק שרון.
2. לצערי, לרוב היהודים יש יחס מתנחמד כלפי הערבים באשר לערכים החשובים ביותר, וגם זה בא לידי ביטוי בשיר.
3. לדעתי, אסור להפוך את האדמה לקדושה, כפי שעושים רוב הערבים/מוסלמים ומיעוט של יהודים המכונים "הימין הקיצוני". עמדתי היא שיש ערך אחד שאסור לנו לוותר עליו: ליהודים יש זכות למדינה יהודית בארץ ישראל.ברגע שהערבים ישלימו עם ערך צודק זה, נוכל לחיות בשלום איתם, תוך ויתורים טריטוריאליים הדדיים.
עקיבא
אהבתי עקיבא.
מוחמד אותנטי , ואנחנו חקיינים.
שים לב למראהו: כפייה אדומה, שפם, אינו מזלזל בדרכי אבות.
אביטל, אינני סבור שאנחנו חקיינים, ואם כן, אז אנחנו מחקים את תכונותיהן השליליות של העמים השכנים, מאז נכנסנו לארץ המובטחת. גם אני מסכים שאין לוותר על ערך חשוב כמו קדושת הארץ, אבל עלינו לברר כל הזמן מה פירוש המונח קדוש ומה נדרש מאיתנו כדי להיות קדושים. ובכלל, אדמה קדושה בעיני, זאת הארץ שהאל הבטיח לנו בתנאי שנהיה שונים מיושביה ונצטיין בין היתר במוסר גבוה,וזה בכלל לא קל.
בזכותך אנחנו משוחחים על נושא חשוב ביותר.
תודה
עקיבא
לא דברתי על קדושת הארץ, אלה קדושת השרשים, אני טוענת שחלק מעלית האסלאם הקיצוני, הוא בגלל שהמוסלמים חשו כה מאוימיים על ידי השתלטות ערכים מערבים שלא נתנו להם מרחב מחייה.
להם חשוב לשמור על ערכים מסוימים ולצערי אפילו בצורה קיצונית.
אם כי גם המערב חייב לבדוק את עצמו , כי תמיד יש שני צדדים.
ולנו לעומת זאת זלזלול במורשת, ואנו יונקים את כל כולנו מהמערב.
מה שמוביל בשורה תחתונה לזלזול באדמה.
אבל בעיניי אמונה קודמת לאדמה.
קודם קבלנו תורה ואז אדמה.
אתה בהחלט רואה שזניחת ערך אחד מביאה לגסיסת השני.
אביטל, יש בינינו הסכמה מלאה.
אני עובד כעת על ספרי הבא, המוקדש כולו לשירים על יהדות.
תודה
עקיבא